שגרה מוסדית 0.2
פסטיבל ישראל 2020
לדבר עם זרים באוטובוס
נורית דרימר
אחינועם מנדלסון, עמרי גייגר, נעמה שמואלי, איתמר בנאי, תומר דמסקי, תמיר פרידריך, גל אמויאל, רוני גולן, נעה יצחקי, אדם מיקלף, יוכבד אוחיון, גלעד שמואלי, אליקה לסקר פלדמן, נגה פיינגלרנט, אריאל חנוך, עדן כהן
אנחנו עולים לאוטובוס באופן חדש.
אנחנו ערניים. מתבוננים אל יושבי האוטובוס. אלף מחשבות מתרוצצות.
אנחנו חותרים תחת מה שמצופה מאיתנו כנוסעים- להצטנף בתוך עצמנו, לנסוע רק לאן שאנחנו אמורים, רק למרחבים המוכרים לנו.
אנחנו מסיטים את האוטובוס מתכליתו בלי שהוא יודע. אנחנו יוצאים להרפתקה. יוצאים מהטריטוריות המוכרות לנו. אנחנו לא ממהרים לשום מקום. אנחנו מפוחדים, אנחנו שותקים הרבה, אנחנו מפקפקים בעצמנו, אנחנו פגיעים. אנחנו אוזרים אומץ. אנחנו לא רוצים לציית להרגלים- אנחנו רוצים לפגוש מישהו.
אנחנו פורעים את הסדר באוטובוס על ידי דיאלוג ואינטימיות.
אנחנו ממפים לעצמנו את ירושלים מחדש- דרך הזיכרון של ההרפתקאות והמפגשים שלנו עם זרות וזרים באוטובוסים.
ביום אחד, ה-7.9.20, עלינו שבעה עשר גברים ונשים על אוטובוסים ברחבי ירושלים, ליעדים לא מוכרים, וקיימנו שיחות עם יושבות ויושבי האוטובוס.
כך נולדו להן שבע עשרה הרפתקאות ומעל 30 שיחות על אלוהים, מיניות, אי-נחת, טקסים משני תודעה, צבא, הטשטוש שבין אמונה לבין אי שפיות, ייאוש, טינדר, זקנה, סמים, אגדת ילדים שמעולם לא יצאה מהמגירה, אימהות שלא יודעות איך להיפרד מהילדים שלהן בגן, אהבה ושקדים מרים.